תלמידים ובוגרים מספרים

מיכאל פופקין על השילוב

תחושותי כתלמיד בכיתה י"ב  שסיימתי 12 שנות לימוד שלא לימדו אותי דבר על מהותי ומהות החיים, 

מסלולי הישיבה והאידאל של שילוב כלל התחומים באופן מהותי, תוך שימת דגש על אופן השילוב הנכון קסמו לי אישית, וראיתי במודל זה את הדבר שחיפשתי בדיוק, ניצול זמן נכון ופעילות בכל התחומים, לשם מטרת החיים.

"אשר ברא א-לקים לעשות"- זהו יעוד הבריאה - עשיה.

הבנה שלא המדרש עיקר אלא המעשה, ושילוב נכון בין בית המדרש לעולם המעשה, מהווה מבחינתי את שיא האידאל החינוכי ע"פ התורה.

בין אם זה במסלול עתודה המשלב את ההכנה לעתודה ביחד עם לימודי הקודש, ובין אם במסלול ההסדר המיעד את המדרש לעשיה בחינוך לעשיה, ובכך אף מכפיל פי כמה את השפעת העשיה בעם ישראל.

מיכאל מויאל בוגר מדעי הטבע

איך אפשר להתחיל לתאר את החוויה שלי בישיבת המאירי?                  הקשר הראשוני לישיבה, הפנים הראשונות  זהו, החלטת שאתה נרשם. בום. שיעור א'. בום. שיעור ה'. מוצא את עצמי נואם בשם השיעור בטקס הסיום בישיבה. 

החוויה הישיבתית - לא פשוטה בכלל. משלבת בתוכה עולם של תורה ואקדמיה (בסדר הזה כמובן) יחד עם שאיפה לשירות צבאי משמעותי, יכולה לפעמים לגרום לתעדף צלע אחת במשולש הישיבה (ואני מצטט את תיאורו של הרב יגאל היקר) על חשבון האחרת. וזהו תפקידנו כתלמידים בישיבה לדעת לתת לכל חלק את מקומו ולצקת בו את התוכן הראוי לו על מנת להפוך את זמנינו בישיבה למועיל ומצמיח. כמובן, העובדה שהישיבה נמצאת בעיר הקודש ירושלים רק מוסיפה נדבך נוסף לזמן הנפלא בישיבה. 

לסיכום, המקום לא עושה את האנשים אלא האנשים המרכיבים אותו הם אלו שיוצרים את שמו ומעניקים את המשמעות לשהות בו ולכן עלינו כתלמידים (ואף כבוגרים בבוא העת) לדעת לשמש כנושאי הדגל של הישיבה ולנצל את זמנינו בה בצורה הטובה ביותר.

מתגעגע